מבחן הסבירות של האקטיביזם השיפוטי
15 11 2011בלוגר בשם נועם שיזף צוטט בטוויטר עם תובנה שאני מודיע עליה כאן בתדהמה: "הבנתי למה אני לא אוהב את עצרת רבין: זה אירוע של מיעוט המנוהל על פי הקודים של קונצנזוס". זוהי קביעה קולעת. אלא שהיא קולעת לא רק לעצרת רבין. אלא למלחמת חפירות בת 34 שנים שאותו מיעוט מנהל מאז "המהפך" של 1977 נגד הרוב הדמוקרטי, כדי להמשיך את ההגמוניה השלטונית של מפא"י.
לא מספיק ולא די לשלטון מפא"י
מפלגת פועלי ארץ ישראל, אמה הורתה של מפלגת העבודה, שלטה במדינת ישראל ובמוסדות המדינה שבדרך מאז תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, שלטון ללא מיצרים. היא שילבה בהצלחה תפיסות בולשביקיות המעמידות את המפלגה מעל המדינה, עם טכניקות פוליטיות, דמוקרטיות לכאורה, נוסח "טמאני הול", מנגנון המפלגה הדמוקרטית בשיקאגו, שלא בחל בשוחד, קניית קולות וקשר הדוק עם המאפיה האמריקאית. מפלגת מפא"י לא הסתפקה בהשגת רוב בכנסת. היא שאפה לייצר אחיזת ברזל בחיי הבוחרים כדי ליצור תלות ולהבטיח את קולם על בסיס קבוע. מפא"י ובנותיה "המערך" ואח"כ "העבודה", בנו מנגנוני שליטה בפרנסת האזרח, בשירותי הבריאות שלו, באיגודים המקצועיים, בארגוני המורים, התקשורת, בתרבות ועוד.
השליטה ברשות המבצעת על זרועותיה הארוכות ובצבא הושגה באמצעות הקפדה על מינוי חברי המפלגה ונאמניה לעמדות המפתח. לצורך השליטה ברשות השופטת פותחה טכניקה מתוחכמת במיוחד הצופה פני עתיד. ועדת מינויים בשליטת השופטים נועדה לבצע וידוא החלפה, על ידי מינוי שופטים בדמותם וצלמם של השופטים הפורשים, כדי ליצור שיבוט פוליטי- רעיוני שלהם.
הציבור מטומטם ולכן אי אפשר לקבל את הבחירה שלו
בליל המהפך של 77 קרא האידיאולוג המוצהר של השמאל הישראלי בעת ההיא, יצחק בן אהרון, לא לקבל את פסק דין הבוחר. דבריו שיקפו את התחושה של מרבית האמנים, העיתונאים, השופטים, ראשי המשק, או, בקיצור, מה שקרוי היום האליטות, או על פי הגדרת אהרון ברק: " הציבור הנאור".
הדה-לגיטימציה לממשלה שנבחרה כחוק ב-1977 לא נועדה רק ל"יישר" את הממשלה הנבחרת לכוון הערכים וההשקפות של ה"ציבור הנאור". היא נועדה להחזיר את הסדר על כנו ולהשיב את השלטון לבעליו הטבעיים. לכן, גם אחרי שמנחם בגין מסר את סיני למצרים והכיר באופן מוגבל בזכויות הפלסטינים, המשיכה המערכה התקשורתית לחתור להפלתו. נזכיר בסוגריים: "בגין רוצח", "שרון רוצח", הפגנת סברה ושתילה, ועדת קהאן, קמפיין ההסתה נגד בגין בתקשורת ערב בחירות 81 בעקבות ביטויי העוינות כלפי פרס בכיכרות.
אהרון ברק - שליט אבסולוטי נאור
לאחר שכל הנסיונות כשלו, כל הסקרים התבדו, וואת מקומו של בגין תפש יצחק שמיר, עבר השמאל לשלב הבא. השלב בו בתחבולות עושים מלחמה. השלב בו אהרון ברק חולל את הפוטש האמיתי נגד שלטון הרוב ונגד הדמוקרטיה. לאחר התשה ארטילרית בתקשורת שמטרתה לגמד ולהמאיס את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בעיני העם, העבירו השמאל וכמה "אידיוטים מועילים" מהימין שני חוקי יסוד "תמימים" הדנים באדם וחירותו ובחופש העיסוק. למעשה, שימשו חוקים אלו תשתית נסתרת ומתוחכמת למהפכה החוקתית של אהרון ברק שהתבצעה באמצעות פסיקה תקדימית תמימה למראה:
זה התחיל בהרחבת זכות העמידה בבג"צ לכל דיכפין, גם אם אינו מוכיח זיקה אישית לעתירה. בכך נפתח הפתח לכל ארגון קיקיוני לעתור בכל תחום. ארגונים כמו עדאללה מנצלים זאת עד תום, ועושים להם מנהג קבוע לעתור לבג"צ בכל שבוע. זה המשיך בקביעת אהרון ברק ש"הכל שפיט". תחת איצטלא של "מקצוענות משפטית אובייקטיבית" החל בג"צ לפסוק בעניינים פוליטיים במהותם, ולקבוע תקדימים במקומות שבהם היתה לקונה חקיקתית. מושג משפטי חדש ירד לעולם: "מבחן הסבירות" שמו, ומי שהגה אותו וגם יישם אותו בפועל היה ברק וחבר שופטים שדעותיהם הפוליטיות נטועות עמוק בצד של "הציבור הנאור".
המהפך נוסח שנת 2011
לאחרונה מנסים מספר חברי כנסת להשיב באמצעות חקיקה את עטרת שלטון החוק על פני שלטון בית המשפט ליושנה.
במסגרת הסיכול הממוקד ליוזמה הברוכה הזו, מרבה התקשורת להאחז באילן גבוה ולצטט אמירה של מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים ". זהו ציטוט תלוש מהקשרו שהשימוש בו כדי לתמוך בשלטון בית המשפט על פני שלטון החוק הוא דמגוגיה מקוממת. בגין אמר מה שאמר בימים שמשה לנדאו שיצא לא פעם נגד האקטיביזם השיפוטי של ברק היה נשיא בית המשפט העליון, הרבה לפני שמישהו חוץ מאהרון ברק, שמע את המילים זכות עמידה, מבחן הסבירות או הכל שפיט.
אי אפשר להפריז בחשיבות הנסיון הנעשה בימים אלה להציל את שלטון החוק. חשוב מאד לסייע להצלחתו. כי אם לא נעקור את שרידי שלטונה הלא חוקי של מפא"י, הם יעקרו אותנו מארצנו.
קטגוריות : השמאל הישראלי, כללי
תגיות: אהרון ברק · אקטיביזם שיפוטי · הכל שפיט · המהפך · השמאל הישראלי · מבחן הסבירות · מפא"י · שלטון החוק



